קטגוריות
פינת ילדים פינת כתיבה

אילן גדל בברוקלין

"הספרייה שכנה בבניין קטן ועלוב. בעיני פראנסי היה זה מקום יפהפה. היא חשה כלפיו רגש דומה לזה שרחשה לכנסייה. בדחיפה פתחה את הדלת ונכנסה."

הפרק השני בספר "אילן גדל בברוקלין" מוקדש לאהבת הקריאה ולעבודת הקריאה. הפרק נפתח בביקור בספרייה, ממשיך בטקס בחירת הספרים – כל יום ספר, לפי סדר האלף-בית, חוץ מבשבת אז הייתה פונה אל הספרנית ומבקשת שתמליץ לה על ספר – ומגיע לשיאו בזמן הגנוב על מדרגות-הברזל-לשעת-חירום, שם נעשית פראנסי מקוראת, למתבוננת ולכותבת.

הקריאה, אני מבינה, היא האירוע המחולל של הספר.

פראנסי שגדלה בבית מוכה עוני עם אבא אלכוהוליסט, התמסרה לקריאה ולכתיבה והם שמרו עליה שפויה והצילו אותה. כך היא מצאה את הקול שלה ונעשתה סופרת ועיתונאית. גם אני הייתי ילדה כזאת, קוראת, מתבוננת, כותבת. הקריאה והכתיבה הצילו גם אותי.

אולי לא סתם ברגע שנעשיתי אדם חופשי, הדר חופשית, נסעתי לניו יורק והתמקמתי גם כן בברוקלין, גם כן בשכונה של מהגרים אירים קשי יום. לא סתם עברתי לגור מול ספרייה ושאלתי בה כמה ספרים שיכולתי לסחוב, וחציתי את הכביש והנחתי אותם בבית, ואחר כך חזרתי לקחת עוד. אולי לא סתם גרתי מעל פאב אירי ומדי לילה מדרגות-הברזל-לשעת-חירום הובילו שיכורים אירים מזמרים ואבודים כמו אביה של גיבורת הספר, אל מרפסת חדר השינה שלי. זה היה כשגרתי בחדר שמת בו פאולו זמביטו, שהשאיר אחריו ארונות מלאים שתייה חריפה ומאות כוסיות, וכל קירות חדרו-חדרי היו מלאים בגלויות של הצלוב. אולי לא סתם לילה אחד בחום של אוגוסט בניו יורק, כשאי אפשר היה לנשום, יצאתי לישון על מדרגות-הברזל-לשעת-חירום וננזפתי קשות: Maybe you were raised differently in Israel

אני זוכרת הרבה עוני בספר, ושמרוב עוני היה בו קטע שהוקדש למתכונים של עוני כמו קציצות משאריות של לחם ועשבי תיבול. בתור ילדה ניסיתי להכין את הקציצות האלה בעצמי ואחרי זה התמקמתי בקצה המרפסת, על מסילת התריסים של הדירה בקומה הרביעית, נטלתי את קציצות הלחם, ואכלתי אותן כשאני קוראת ב"אילן גדל בברוקלין":

"פראנסי אימצה את הספרים אל לבה ומיהרה הביתה, כשהיא מתגברת על הפיתוי להתיישב מיד באיזו מרפסת-כניסה של בית ולבלוע אותם בו במקום.

סוף סוף הגיעה הביתה, וזה הזמן לו ציפתה כל השבוע: זמן הישיבה על מדרגות-הברזל-לשעת-חירום, מחוץ לדירתה בקומה השלישית. היא פרשה מתחתיה שטיח קטן, ונטלה את הכר ממיטתה כדי לרפד בו את שבכת-הברזל. למרבה המזל היה קרח במקרר, והיא חצבה ממנו גוש קטן, שהוסיפה לכוס מים. האפיפיות הוורודות-לבנות חיכו לה בקערית קטנה, שהייתה אמנם סדוקה, אך נאה הייתה בצבעה הכחול. על אדן החלון הניחה את הכוס, הקערית והספר, ואחר טיפסה ויצאה אל מדרגות-החירום. ברגע שהגיעה לשם, הייתה ישיבתה בתוך עץ. היא הייתה רואה-ובלתי-נראית, כי איש לא יכול היה לראותה מלמעלה, מלמטה או ממול, ואילו היא יכלה להציץ מבין העלים ולראות הכול.

היה זה יום שטוף-שמש. רוח קלה וחמימה נשאה בכנפיה ריח-ים חמים. עלי-העץ שירטטו צללים נעים על גבי הציפית הלבנה של הכר. החצר הייתה ריקה מאדם, וזה היה נחמד. בדרך-כלל הייתה החצר תפוסה על-ידי הילד שאביו שכר את החנות בקומת הקרקע. הילד הזה נהג לשחק כל הימים ב'בית קברות'. הוא היה כורה קברים זעירים וקובר בהם, בלווית טקס פשוט, זחלים חיים שתפס והטמין בקופסות-גפרורים. על גבי התלוליות הזעירות היה מקים מצבות קטנטנות מאבני-חצץ. את כל המשחק הזה היה מלווה בהצגה של התייפחויות ואנחות שוברות-לב. אלא שהיום נעדר הילד הקודר מן החצר, כי ערך ביקור אצל דודתו בבנסונהארסט. עובדת היעדרו נעמה לפראנסי כמעט כאילו קיבלה מתנת יום הולדת.

פראנסי שאפה אל קרבה את האוויר החמים, הסתכלה בצללים המרצדים שהטילו העלים, נגסה בממתקים ולגמה מן המים, וכל זאת תוך קריאת הספר.

לו הייתי מלך, אהובה,

הה, אילו מלך הייתי…

הסיפור על פרנסואה וילון מצא יותר ויותר חן בעיניה עם כל קריאה נוספת בו. לעתים הייתה נתקפת חרדה שמא יאבד הספר בספרייה, ושוב לא תוכל לקרוא בו לעולם. פעם התחילה אפילו להעתיקו לתוך מחברת. כל כך השתוקקה לספר משלה, וסבורה הייתה שבאמצעות ההעתקה תשיג את מבוקשה. אבל הדפים הכתובים בעיפרון חסרו את המראה והריח של ספר, ולכן ויתרה על הרעיון והתנחמה בנדר שנדרה, כי כאשר תגדל, תעבוד קשה, תחסוך ותקנה כל ספר שתחפוץ בו.

פראנסי קראה בספרה, שלמה עם העולם ומאושרת כמו שיכולה להיות מאושרת רק ילדה קטנה שבחיקה ספר טוב וקערית עם ממתקים, ואין איש בבית שיפריע את מנוחתה.


ובתוך כך נטו צללי העלים ושעות אחר-הצהריים חלפו. בסביבות השעה ארבע כאילו קמו הדירות בבתים ממול לתחייה. מבינות לעלים הציצה לתוך החלונות נטולי-הווילאות, וראתה קנקנים נשלחים החוצה ומחוזרים כשהם מלאים עד גדותיהם בירה צוננת ומקציפה. ילדים התחילו לרוץ הלוך ושוב בשליחויות לאטליז, למאפייה או לחנות-המכולת. נשים חזרו הביתה ובידיהן חבילות שהחזירו מבית-העבוט; חליפת-השבת של הבעל חזרה הביתה. ביום ב' היא תשוב אל המלווה בריבית כמשכון – עד לשבת הבאה. בית-העבוט שיגשג הודות לריבית השבועית המשולמת, והחליפה נהנתה מבירוש יסודי ומטיפול נגד עש. ביום ב' הייתה נכנסת וביום השבת – שבה ויוצאת, וחוזר חלילה. עשרה סנט שולמו לדוד טימי כריבית. זה היה המחזור הקבוע.

פראנסי ראתה נערות צעירות עוסקות בהכנות ליציאה עם מחזריהן. מכיוון שלא היו בדירות חדרי-אמבטיה, עמדו הנערות לפני כיורי-המטבח בבגדיהן התחתונים, הזרוע המורמת מעל בית-השחי – יצרה מראה מרהיב ביופיו. נערות כה רבות רחצו כך מעבר לחלונות כה רבים בעת ובעונה אחת, עד כי המחזה כולו דמה לפולחן אילם ומלא-ציפייה.

Sunday, Women Drying Their Hair by John Sloan (1871–1951), 1912. Addison Gallery of American Art, Andover, Massachusetts

כאשר נכנסו הסוס והקרון של פראבר לחצר השכנה, פסקה פראנסי מקריאתה, כי ההסתכלות בסוס הייתה מהנה כמעט כמו הקריאה."

"אילן גדל בברוקלין", בטי סמית. מאנגלית, טובה קשת. אור-עם, 1988

והנה העיבוד הקולנועי של איליה קאזאן לספר "אילן גדל בברוקלין"


והנה שרשור נהדר על "אילן גדל בברוקלין" בקבוצה של ציפי גוריון ושלי. לקריאה >>> המסע על האי אולי – מסעות בספרות ילדים ונוער